חומרי יציקת פוליאוריטן מורכבים בעיקר משלושה מרכיבי ליבה: פוליאול, איזוציאנאט ותוספים. הבחירה בחומרי גלם שונים קובעת ישירות את ביצועי המוצר הסופי.
פוליאול הוא גורם מפתח הקובע את גמישות החומר והאלסטיות, והוא מחולק בדרך כלל לפוליאתרים ופוליאולים פוליאסטרים. למערכות פוליאתר יש עמידות טובה להידרוליזה, בעוד שלמערכות פוליאסטר יש חוזק מכני ועמידות בפני שחיקה גבוהים יותר.
איזוציאנאטים נפוצים כוללים MDI (4,4'-דיפנילמתאן דיאיזוציאנט) ו-TDI (טולואן דיאיזוציאנט). מערכות MDI יציבות ובטוחות יותר, מתאימות למוצרי יציקה תעשייתית, בעוד TDI משמש בעיקר בחומרי קצף גמישים.
התוספים כוללים זרזים, מאריכים שרשרת, סוכני צולבות, מסירי קצף וחומרי צבע. זרזים שולטים בקצב התגובה, מאריכים שרשרת (כגון MOCA) קובעים קשיות וחוזק, ומסירי קצף משמשים להפחתת פגמי בועות.
בעיצוב הפורמולה, יש צורך לאזן בין קשיות, גמישות, עמידות בפני שחיקה וביצועי עיבוד בהתאם לשימוש המיועד של המוצר. לדוגמה, גלילי שחיקה- גבוהים משתמשים בדרך כלל בנוסחה של קשיות- גבוהה, בעוד שרפידות ריפוד דורשות קשיות נמוכה יותר וגמישות גבוהה יותר.
